"אני עייפה. אבל איכשהו... ממשיכה." מרכז סקרל לא מוגדר – ואיך מזהים שזה פשוט לא הקצב שלך
"אני עייפה. אבל איכשהו... ממשיכה.
מרכז סקרל לא מוגדר – ואיך מזהים שזה פשוט לא הקצב שלך
יש כאלה שקמים בבוקר וישר מתניעים.
רץ להם בראש “מה צריך להספיק היום”,
והגוף כאילו מתעורר עם מנוע קטן בפנים.
אבל לא כולנו כאלה.
ויש גם כאלה – כמוך אולי? –
שמרגישים שאין להם מנוע קבוע,
שיש ימים של כוח וימים של חידלון,
שכשהסביבה רצה – הם מרגישים שהגוף פשוט לא עומד בזה.
פגשתי את נטע, פרוג'קטורית, עם סקרל לא מוגדר.
“אני סוחבת כל היום. ואני רק מחכה לרגע שאכנס למיטה לישון.”
נשמעת מוכר?
אז מה זה בכלל סקרל לא מוגדר?
במפת העיצוב האנושי – מרכז הסקרל הוא מרכז האנרגיה שמהווה את המנוע החזק ביותר עבור עשייה שמביאה בסופו של דבר לסיפוק..
זה המקום שמניע, שמגיב, שמייצר כוח חיים ועשייה.
אבל אם הוא לא מוגדר אצלך –
את לא מייצרת אנרגיה כזו בעצמך.
את קולטת אותה מאחרים. מגבירה. סופגת.
ולפעמים מתרגלת לאנרגיה שהיא בכלל לא שלך, או לוקחת על עצמך התחייבויות מבלי שיש לך גיבוי אנרגטי רק כי באותו רגע כן הרגשת מוארת בעשייה כי בדיוק עמדת ליד מישהו עם סקרל מוגדר ומואר (כלומר כזה שאוהב את מה שהוא עושה ומחובר לעשייה שלו).
ואז קורה משהו עדין – אבל עמוק:
את שוכחת איך זה מרגיש להיות בלי עומס.
מרוב רצון להספיק, להוכיח, "להיות כמו כולם" –
את נכנסת לסחרור שלא נגמר.
ורק הגוף מזכיר, לאט לאט, דרך עייפות, דרך תחושת "שקט שלא מגיע"...
אבל כשאת מזהה שזה פשוט לא הקצב שלך – הכל משתנה.
נטע למדה להבדיל:
“האם זה הכוח שלי – או שאני פשוט סופגת את האנרגיה של מישהו אחר?”
היא התחילה לנוח לפני שהיא קורסת.
התחילה לשים לב – מתי מגיע לה להפסיק.
ולקחה לעצמה רשות להגיד "לא", גם כשכולם עוד עושים.
תרגול קטן להיום:
פעם ביום, עצרי רגע לפני שאת מתחילה משהו –
ותשאלי:
“האם יש לי באמת כוח לזה?
או שאני פשוט נדבקת באנרגיה של מישהו אחר?”
ואם אין – זה לא כישלון.
זה ריפוי.
ואם משהו בזה נגע בך – אולי גם את כזו.
אולי המפה שלך מגלה לך דרך אחרת לנוע.
לא כמו כולם – אלא כמו את.
📖 את מוזמנת לבדוק איזה טיפוס את במחשבון ואילו מרכזים אנרגטיים מוגדרים אצלך.
🌀 להזמין בלופרינט אישי שמראה בדיוק מה מפעיל אותך
🎥 או להצטרף לקורס הדיגיטלי שיכניס לך בהירות, חמלה, והבנה חדשה של כל המערכת שלך
👉🏼 כל האפשרויות מחכות לך כאן באתר >>